פסק-דין בתיק ת"א 1111/07

לפני שתי תביעות כספיות שהוגשו על-ידי התובעת, מי שייצגה את הנתבעת בהיותה עורכת-דין: התביעה האחת, עניינה בתשלום שכ"ט מוסכם והחזר הוצאות בהן נשאה התובעת עבור הנתבעת (להלן התביעה לשכ"ט); התביעה השנייה הוגשה לשם פיצוי התובעת בשל פרסום לשון הרע נגדה שנעשה בידי הנתבעת (להלן גם התביעה לפיצוי).

א.   ההליך והצדדים לו

1.   בין התובעת, עורכת-דין עצמאית בתקופה הרלוונטית להליך, לבין הנתבעת נכרת הסכם שכר-טרחה וייצוג נושא תאריך 19.2.2006 (להלן ההסכם או הסכם שכה"ט). על-פי ההסכם מסרה הנתבעת לטיפולה של התובעת מספר הליכים שהיו תלויים ועומדים בין הנתבעת לבין בעלה דאז, עודד זאב (להלן הבעל), על רקע הפירוד שחל בין הנתבעת לבין הבעל. בתוך כך נמסר לתובעת יצוגה של התובעת בשלוש תביעות שהיו תלויות ועומדות בבית-המשפט לענייני משפחה בחדרה: תביעה רכושית, תביעת מזונות ותביעת משמורת ביחס לבתם הקטינה של הנתבעת והבעל (להלן גם התביעות בבימ"ש למשפחה).

2.   בהסכם נכללו שתי הוראות בהתייחס לשכר-טרחה לו תהא התובעת זכאית בגין הייצוג: ההוראה האחת זיכתה את התובעת בשכר באחוזים מכל סכום או שוויו של רכוש שתקבל הנתבעת מן הבעל, בין בהסכם ובין בפסק-דין. ההוראה האחרת זיכתה את התובעת בסך של 15,000 דולר, אם יופסק הייצוג בידי הנתבעת שלא בהסכמה. הוראה זו ניצבת במוקד המחלוקת בתביעה לשכ"ט.

3.   יחסיהן של התובעת והנתבעת עלו על שרטון והפכו עכורים במידה כזו עד שהניבו תלונות הדדיות שהוגשו למשטרת ישראל. ביום 19.12.2006 או בסמוך לכך שיגרה הנתבעת אל התובעת הודעה בה שחררה את התובעת מהייצוג. בתכוף לאחר מכן, ביום 14.1.2007, הגישה התובעת את התביעה לשכ"ט; בגדרה של תביעה זו עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום השכר שנקבע בהסכם במקרה של פיטורי התובעת, כמו גם בהחזר הוצאות בסך של 540 ש"ח בהן נשאה התובעת עבור הנתבעת במהלך הייצוג. סכום התביעה הועמד על סך 63,540 ש"ח ליום הגשתה. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן, בהסכמה, נגד התביעה שהוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר [החלטת כב' הרשם רומי מיום 26.1.2009].

4.   בד-בבד עם הגשת התביעה לשכ"ט הוגשה גם התביעה לפיצוי שיסודה בטענת התובעת כי הנתבעת הגישה נגדה תלונה כוזבת למשטרת ישראל - תלונה בה יוחס לתובעת זיוף של חתימת הנתבעת על-גבי שלושה תצהירים (להלן טענת הזיוף). בנוסף, ובהסתמך על טענת הזיוף, הגישה הנתבעת תלונה נגד התובעת ללשכת עורכי-הדין. אליבא דתובעת הוגשו התלונות למשטרה וללשכה על-מנת להשפילה, לבזותה, לעשותה מטרה ללעג ובוז ולפגוע בה באופן שמזכה אותה בפסיקת פיצוי בגין פרסום לשון הרע ללא הוכחת נזק. בתביעת הפיצוי נתבע אפוא בעילה זו סך של 60,000 ש"ח.

5.   הדיון בשתי התביעות אוחד. התיק המאוחד הועבר לטיפולי בשלהי שנת 2009, בתום שלב קדם-המשפט ולאחר שראיות הצדדים הוגשו בתצהירים לפי החלטת המותב הקודם שדן בהליך. מן הצד האחד של המתרס העידו התובעת והמומחית לכתבי-יד מטעמה, גב' קרן רווה (להלן רווה או מומחית התובעת). מן הצד האחר של המתרס נשמעו עדויות התובעת, המומחית לכתבי-יד מטעמה גב' פנינה אריאלי (להלן אריאלי או מומחית הנתבעת) ובני-הזוג ה"ה אילנה סיגל ואמיר סיגל.

6.   לשם הכרעה בתובענות יש להידרש לשאלות השנויות בין בעלות-הדין במחלוקת; אלו הן, בקליפת-אגוז: ראשית, האם הסכם שכה"ט מזכה את התובעת, לפי תוכנו וכוונתו, בשכר בעת סיום הייצוג על-ידי הנתבעת; שנית, היה והפסקת הייצוג מזכה את התובעת בשכר, האם ארעה הפסקת הייצוג באופן שמוציא את הזכות מן הכוח אל הפועל; שלישית, ככל שאף על כך יש להשיב בחיוב והתובעת זכאית לשכר מוסכם בסך שווה ערך ל- 15,000 דולר - האם עומדת לנתבעת הגנה מפני תשלום זה, בין בעטיה של טענת הזיוף שבפיה ובין בשל רשלנות שייחסה לתובעת בייצוגה בתביעות בבימ"ש למשפחה; לבסוף, אם היו תלונות הנתבעת שהוגשו נגד התובעת בעטיה של טענת הזיוף מעשה שעלה כדי פרסום לשון הרע - או לחלופין פרסום לשון הרע שאין הגנה כדין בצדו, באופן שמזכה את התובעת בפיצוי ללא הוכחת נזק. סוגיות אלה ידונו להלן כסדרן, בשים לב לראיות שהובאו ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם. בשולי הדברים תידון גם תביעתה של התובעת להחזר הוצאות. ההפניות הן לפרוטוקול דיוני ההוכחות זולת אם צוין אחרת.    

ב.    התביעה לשכ"ט

אין חולק על כך שהנתבעת לא שילמה לתובעת שכר בגין יצוגה [סע' 43 לתצהיר התובעת ת/1 ועדות הנתבעת בעמ' 152 ש' 14-13]. התביעה לשכר-טרחה הוגשה בעילה חוזית כשהיא נעוצה בהסכם שכה"ט  - באותו סעיף בו שמזכה את התובעת בשכר מוסכם במקרה של הפסקה חד-צדדית של הייצוג על-ידי הנתבעת. בנקודה זו נסבה המחלוקת על השאלה אם זיכה ההסכם את התובעת בשכר בסך 15,000 דולר שאינו מותנה בתוצאות בכל מקרה בו תסיים הנתבעת את הייצוג או שמא נועד הסעיף הרלוונטי (להלן הסעיף המזכה) לנסיבות שכלל לא התקיימו בענייננו. להשלמת התמונה יצוין כי בעת שנערך ההסכם והתובעת נטלה על עצמה את יצוגה של הנתבעת הייתה הנתבעת בוגרת לימודי משפטים; הנתבעת הוסמכה כעורכת-דין במאי 2008, בשלב שהיה מאוחר לאירועים הרלוונטיים להכרעה בהליך [עמ' 91 ש' 18].

1.   לשון ההסכם

1.1     הסכם שכה"ט נערך בכתב-יד ונחתם על-ידי התובעת והנתבעת כאחד. התאריך, 19.2.2006, רשום בראשו [נספח ה' ל- ת/1]. זו לשונה של הוראת ההסכם שעסקה בשכר שישולם לתובעת עבור הייצוג, ואשר כוללת גם את הסעיף המזכה:

שכה"ט ישולם באחוז מכל סכום או זכיה או רכוש אותו תקבל אילנה מבעלה בכל מקרה של פירוד או גירושין בין בהסכם ובין ע"פ פס"ד ו/או בהסכם לשלו"ב בסך של 18% מכל סכום ו/או שווי לו תהיה זכאית. הסכום איננו כולל מע"מ.

מוסכם כי במקרה של הפסקת יצוג ע"י הלקוחה במקרה שאיננה בהסכמה יחייב את הלקוחה בתשלום הסך של 15,000 דולר ארה"ב מבלי קשר לתוצאות אליהן הגיע התיק ו/או העניין [כך במקור].    

1.2     הסעיף המזכה על-פי פשוטו אינו ברור די הצורך, באופן שמחייב פנייה לתהליך פרשני לשם עמידה על משמעותו וכוונתו. שני טעמים לכך: ראשית, יש לעמוד על היחס בין שני חלקיה של הוראת ההסכם שצוטטה לעיל, זה שמזכה את התובעת בשכר שנקבע באחוזים בהתאם לתוצאות הייצוג וזה שמזכה אותה בסכום קבוע בשל הפסקת הייצוג. כפי שנראה להלן, ובניגוד לנטען, לא דחה בית-המשפט לענייני משפחה את תביעותיה של הנתבעת במלואן; בתביעת המזונות זוכתה הנתבעת בסכום חודשי שעמד בעת מתן פסק-הדין (26.7.2006) על סך של 4,375 ש"ח [להלן פס"ד המזונות; נספח ט' ל- ת/1 בסע' 70]. אף-על-פי-כן לא השתיתה התובעת את תביעתה לשכר טרחה על זכייה זו שנקבעה בפס"ד המזונות, במשולב עם סעיף ההסכם המזכה בשכר באחוזים לפי תוצאות. להימנעותה של התובעת מכך לא ניתן טעם. יש לדון אפוא בשאלה אם בהתקיים זכות לכאורית לתובעת לשכר לפי תוצאות היא רשאית לדרוש חלף זאת שכר בגין הפסקת הייצוג.

שנית, הסעיף המזכה יוצר קושי פרשני כשהוא לעצמו בכך שהוא תולה את הזכות לשכר שנקבע בו באירוע שהוגדר כ" הפסקת יצוג ע"י הלקוחה במקרה שאיננה בהסכמה". זכותו של לקוח להשתחרר משירותיו של עורך-דין שייצגו אינה תלויה בהסכמה של עורך-הדין; די ברצונו של הלקוח להתיר את הקשר החוזי על-מנת להביא את הייצוג לידי סיום. יחסי עורך-דין ולקוח מושתתים על אמון בדרגה גבוהה. אלה יחסים מיוחדים שעל-פי טיבם ומהותם לא ניתן לכפות את המשכתם על-הצדדים בניגוד לרצונו של אחד מהם. על כן מתיר הדין ללקוח להפסיק את הייצוג בכל עת; עורך-דין אינו רשאי לכפות על לקוח את המשך הקשר החוזי ומתן השירות על אפו ועל חמתו. הסכם בין עורך-דין למרשו נסב על מתן שירות אישי; ככזה הוא אינו נתון לסעד של אכיפה מכוח הכלל הקבוע בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) [ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' סורוצקין, סעיף 20 (20.3.2008)]. הנחת המוצא היא אפוא כי הנתבעת הייתה רשאית וזכאית לשחרר את התובעת מן הייצוג בכל עת, כשהסכמתה של התובעת לכך אינה מעלה ואינה מורידה. על כן זה יש לעמוד על התכלית שביסוד הסעיף המזכה, לגביו נקבע שהוא יהא בר-פועל במקרה של הפסקת הייצוג על-ידי הנתבעת שלא בהסכמה. ודוק: לא נאמר בהסכם שכל הפסקת יצוג ביוזמת הלקוח תזכה את התובעת בסך של 15,000 דולר; זכותה של התובעת לשכר בשיעור זה הותנתה בכך שהפסקת הייצוג תהא לא בהסכמה. ניסוח לשוני זה אינו בהיר די הצורך. אין די בקריאת הסכם שכה"ט כדי לעמוד על פשרו. הוא מצריך פנייה לתהליך פרשני כדי לרדת לחקר כוונתו ותכליתו. 

1.3     הכלל שחולש על פרשנות חוזה נקבע בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי):

חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

לאחרונה עמד בית-המשפט העליון בהרחבה על טיבו וגדרו של התהליך הפרשני שמתחייב על-פי סעיף 25(א) לחוק החוזים, בשים לב להלכות שנקבעו בפסקי-הדין בעניין 'אפרופים' ובעניין 'מגדלי הירקות' ולתיקון מס' 2 משנת 2011 שהתקבל לאחר שניתנו פסקי-הדין הללו ואשר החליף את סעיף 25(א) לחוק בנוסחו הקודם [רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ (26.2.2012)]. כך נקבע באשר לתהליך הפרשני שמתחייב מחוק החוזים בנוסחו דהיום [ההדגשות במקור]: